אני פוגשת בלא מעט ציירות אמניות שנתקעות. שפתאום נעלמות מחיי הצבע והיצירה. הן חיות בפחד, בספק האם הן מוצלחות, טובות, יכולות, להגשים את עצמן.
האם אני מספיק טובה? זו שאלה שעולה בכל יום , לא מגזימה, בכל יום! לי , עם עצמי, התלמידות שלי, אפילו בקבוצת אמניות ציור מוכשרות מדהימות שאני חברה בה.
כך או כך הספק תמיד קיים.
אני טוענת שהוא הוא אפילו רצוי (גורם לנו להשתפר) ,כל עוד הוא לא חוסם אותנו. הספק כמו הפחד תמיד שם, לא משנה כמה טובה את.
העצה שלי , תהיו מוכנות להכיר את הספק והפחד, ואל תתנו להם לנהל אתכן.
תהיו חביבות לספק והפחד מתוך ידיעה חיובית שהם חלק מכן, שנועד אינסטינקטיבית ופרהיסטורית להגן עליכן.
תכירו שדווקה איפה שיש ספק ופחד יש הזדמנות לשינוי, להתפתחות, לצמיחה.
אז תשלימו עם “הפולניה שבכן” ותיצרו לצידה, או למרות שהיא שם.
